אובדן זה משהו שלרוב יהיה לנו קשה לתפוס ויותר מכך להכיל. הידיעה שאדם שאהבנו והיה קרוב אלינו היה לפני רגע ממש לידינו, יכולנו לשמוע אותו מדבר איתנו, לראות אותו מולנו ולהרגיש את המגע שלו ולפתע הוא כבר לא כאן. המוח שלנו לא מסוגל לתפוס את מה שקורה ובמיוחד את הרגש העוצמתי המתלווה לאובדן מסוג כזה. אנו נשארים המומים, כואבים ובעיקר מתקשים להתקדם הלאה.
לעיתים, גם כשנראה לנו שאנחנו מצליחים להתגבר ולחזור לשגרה מסוימת, הרגש העוצמתי שהתלווה לאובדן מסרב לעזוב והוא מתקמם לו בתוכנו בדרך בלתי מודעת ופוגש אותנו שוב כשאנחנו מריחים, שומעים או רואים משהו שמזכיר לנו את האדם שאיבדנו.
מוות הוא חלק מהחיים ותחושת האבל המתלווה אליו היא אחת ההתמודדויות המאתגרות שיש. במיוחד כאשר מדובר על אובדן אם, אב או אדם קרוב.
שלבי ההתמודדות עם אבדן לפי מודל קובלר- רוס הם:
1. הכחשה – קשה לנו לקבל את המצב ואנו יכולים להתבטא באמירות כמו "לא זה לא יכול להיות", "זה לא קורה לי", "אני בסדר".
2. כעס – שלב מתקדם יותר, בו קיבלנו את המצב ואנו מביעים כעס על איך זה קרה לנו.שלב זה קשה להתתמודדות גם עבור הסביבה שלנו מאחר שהכעס יוצא עליהם לעיתים ללא כל סיבה. הבנת המצב מהסובבים אותנו יכול לעזור להתמודדות, אך תגובה הפוכה יכולה ליצור גם תחושת בדידות.
3. מיקוח – שלב המאפיין יותר חולים סופניים שרוצים למנוע את הבלתי נמנע בהתמקחות.
4. דיכאון -אמנם מדובר בשלב המלווה בתחושת אבדן חזקה, רגשות קשים כגון אשמה, החמצה ובושה ולעיתים אף מחשבות עגומות על העתיד, אך הוא חשוב על מנת שנוכל לעבד את הרגשות העולים ולהתקרב אל קבלה והשלמה של המצב.
5. קבלה – ויתור על המאבק נגד המציאות ואפשרות לבטא מגוון של רגשות ולהשלים עם סופיות החיים. קבלה של המצב מאפשרת תהליך של פרידה.
בעזרת שיחות וסביבה תומכת ניתן להגיע להתמודדות מסתגלת יותר אשר יכולה לאפשר שקט מסוים גם לאחר קבלת המצב והפחתת טריגרים המעלים בנו כעסים ורגשות שאינם פתורים ביחס לאבדן שחווינו.
